שאל את הרב

מותר לאכול אותו קר, כדי שלא ייהנה ממלאכת שבת, וכל זה ניתן לבירור בשעון שבת,
שעל פי מה שהוא מפגר כך זמן הפסקת החשמל, ואם ההפסקה הייתה מעל שעה, מותר לאוכלו קר  בלבד.
אבל אם ההפסקה הייתה קצרה משעה, מותר לאכול את המאכלים גם בהיותם חמים.

איסור שמיעת מנגינות ומוסיקה בימי בין המיצרים, נובע מהאבל שיש לנהוג בימים אלו על חרבן בית המקדש, ולכן שמיעת שירים ומוסיקה ממי שבקיא ורגיל שהיא מענגת ומשמחת אסורה, אבל ל למוד ולהתאמן, אפילו למי שכבר למד לפני כן הרבה, כיון שאין הכוונה להנאה אלא לשם השליטה הנכונה בכלי, וכדי לשמור על רצף עם המקצוע מותר.

בשלחן ערוך פסק מרן (סימן תקס סעיף ג'), שאסור לשמוע כלי נגינה בכל השנה מ פני חרבן בית המקדש, והתירו רק לשמחת חתן או בסעודת מצוה, וכגון: ברית מילה, פדיון הבן, בר מצוה וסיום מסכת, אבל ללא כל סיבה אין היתר להשתתף ולשמוע הופעה חיה של תזמורת מנגנים.
ואם נוכח במקום תלמיד חכם שאומר דברי תורה, אחד המרבה ואחד הממעיט מותר.

החכם עיניו בראשו, אם רואה שמתקרבים בתפילה למקום שאומרים בו קדיש, ימתין מעט ולא יתחיל באמירת ק"ש, וכמו שכך הדין בתפילין, שלא ימהר להניחם אם רואה שעומדים לומר קדיש. אולם בדיעבד יסיים תחילה את הק"ש, הן אם בפסוק הראשון והן בשאר הפסוקים, בסיום הפסוק, ולאחר הקדיש ימשיך מהפסוק שלאחריו.

ארבעה דברים הצריכו עבורם רבותינו נטילת ידיים כדין עם כלי, ובהם טיבולו במשקה, דהיינו פירות רחוצים
שהמים עדיין עליהם, וכן כל סוגי הכבושים בעודם רטובים, כאשר אוכל מהם חייב ליטול ידיו תחילה.
והוא הדין למטבל ביסקוויט או עוגייה בתה וקפה, שדינו כדין טיבולו במשקה, אולם כל זה כשאוכל כזית שטיבולו במשקה, אבל אם אוכל פחות מכזית אינו צריך ליטול ידיו כלל. וכשצריך ליטול ידיו עפ"י דין,
אין לו לברך ענט"י,מלבד באכילת פת מעל כביצה (54 גרם), שנחשב כקביעת סעודה ומברך ענט"י.

החכם עיניו בראשו, אם רואה שמתקרבים בתפילה למקום שאומרים בו קדיש, ימתין מעט ולא יתחיל באמירת ק"ש, וכמו שכך הדין בתפילין, שלא ימהר להניחם אם רואה שעומדים לומר קדיש. אולם בדיעבד יסיים תחילה את הק"ש, הן אם בפסוק הראשון והן בשאר הפסוקים, בסיום הפסוק, ולאחר הקדיש ימשיך מהפסוק שלאחריו.

ארבעה דברים הצריכו עבורם רבותינו נטילת ידיים כדין עם כלי, ובהם טיבולו במשקה, דהיינו פירות רחוצים שהמים עדיין עליהם, וכן כל סוגי הכבושים בעודם רטובים, כאשר אוכל מהם חייב ליטול ידיו תחילה. והוא הדין למטבל ביסקוויט או עוגייה בתה וקפה, שדינו כדין טיבולו במשקה, אולם כל זה כשאוכל כזית שטיבולו במשקה, אבל אם אוכל פחות מכזית אינו צריך ליטול ידיו כלל. וכשצריך ליטול ידיו עפ"י דין, אין לו לברך ענט"י,מלבד באכילת פת מעל כביצה (54 גרם), שנחשב כקביעת סעודה ומברך ענט"י.

כל ג'ל דינו כמשחה שאסור למרוח אותה בשבת, משום איסור ממרח, ואפילו שכוונתו לרפואה  אסור למרוח בשבת.
ומותר ללחוץ על השפופרת  טיפה טיפה על המקום, ולכסות בג'ל ללא מריחה. ואם המשחה נוזלית שבהטיית המיכל היא נשפכת מאליה ללא לחיצה, דינה כשמן ומותר למרוח שמן בשבת.

נטילת ידיים לאחר יציאה מהשירותים יכולה להיעשות במים אלו, אע"פ שאינם ראויים לשתיה. אולם נטילת ידיים שחרית וכ"ש נטילה לסעודה, חייבת להיות במים הראויים לשתיה,  ולכן מים אלו שמעורב בהם חומר הפוגם את המים, אסור ליטול מהם את הידיים. ואם חומר הניקוי מועט והמים ראויים לשתיית הכלב, ומראה המים לא השתנה, מותר ליטול מהם גם לסעודה.

לכתחילה בודאי שצריך להפריד בין המפתחות הראויים לשימוש בשבת, כמפתח הבית החצר וכד' , אולם בדיעבד כשלא הפריד ביניהם מותר לטלטל את כל צרור המפתחות, גם אם יש בו מפתח ושלט לרכב,
או מפתח של העסק. מפני שהטבעת המחזיקה את המפתחות היא בסיס לדבר המותר והאסור, ואגב הדבר המותר מטלטלים גם את האסור.

אדם שמתעורר בלילה ונכנס לשירותים וחוזר לישון, אינו חייב בנטילת ידיים, כדי שלא תעבור ממנו השינה, אלא רשאי לקנח את ידיו בשמיכה או בבגד השינה, ולברך אשר יצר ולחזור לישון. והמתעורר משנתו ורוצה
ללמוד או לקרוא תהילים ואח"כ לחזור לישון, חייב ליטול ידיו בלי ברכה, ולברך את שלושת הברכות של ברכות התורה.
(עד ואני אברכם) ובבוקר חוזר ליטול ידיו בסיום השינה, ומברך על נטילת ידיים וממשיך בכל ברכות השחר כולל ברכות התורה.

לכתחילה, אם אפשר, ראוי לעשות כן מערב שבת, אולם ההכרח לא יגונה. ומותר להעבירו במקום צורך גם בליווי של פחות מעשרה אם עושים כן בצנעה. ולכן כאשר שובתים בבית מלון מותר להעביר את הס"ת במכונית, אע"פ שיושבים בה שנים שלושה מלווים בלבד.

כל סוגי השמפו כשרים לכתחילה, ומומלץ להשתמש במרכך שיער, בפרט לנשים ששיער ראשן סבוך. כיון שקשר קטן בשיער נחשב חציצה. ולכן חובה להסתרק לפני הטבילה, וע"י המרכך שיער מפרידים היטב.

כל משחק, בין אם מיועד לגדולים ובין אם לקטנים, נחשב מוקצה בשבת, ואין הבדל בין משחקים שיוצרו
בבתי חרושת לצעצועים, ובין אם הם תוצרת בית, הרי הם מוקצה לדעת מר"ן הש"ע. וטעמו ונימוקו עמו, הואיל והשבת ניתנה ללימוד תורה אסור להתעסק בדברים בטלים,  וכל מה שאינו קשור לתורה אין לו קשר לשבת וממילא הוא מוקצה. הרמ"א מיקל במשחקים המיועדים למבוגרים וכגון: שחמט. וגם לדעת מר"ן הש"ע מותר לתת בידיים לקטן את המשחקים, כיון שהקטנים אינם יכולים כל היום ללמוד תורה.

כל מי שאומר קדיש בבית הכנסת, ראוי לו שיתאים את קצב אמירת הקדיש עם יתר אומרי הקדיש, שלא יהיה אחד מאריך ואחד מקצר. וכשסיים בכל זאת לפני כולם, יענה אמן אחר האחרים.

ההיתר לחמם דבר יבש שמבושל כל צרכו בשבת, הוא כפי הכלל אין בישול אחר בישול, דהיינו שהחימום השני אינו נחשב כבישול. ורבים מהראשונים סוברים שכך  הדין גם בתבשיל לח, אלא שמרן בשולחן ערוך החמיר כיון שאיסור בישול הוא חמור מן התורה, לכן די לנו להחמיר במרק שהנאת האכילה עיקרה למרק ולא לנלווה אל המרק (ירקות, אטריות וכד'), אבל כשיש רק דברים יבשים לפנינו, אע"פ שיש בהם רטיבות, הרי זה כמאכל יבש ומותר לחממו בשבת.

כל מאכל יבש שבושל כל צרכו, מותר להניחו בכלי ריק או עם דברי מאכל אחרים, ולחממו על  הפלאטה בשבת. אולם ההיתר קיים רק בקדירה שאינה עומדת על הפלאטה, דהיינו שהסירו את הקדירה מעל הפלאטה והכניסו לתוכה את דברי המאכל ואח"כ מחזירים את הקדירה על הפלאטה. אבל להניח בתוך הקדירה שעל הפלאטה אסור משום מיחזי כמבשל, שכך דרך הבריות, לאחר שהקדירה עומדת על האש מוסיפים לתוכה דברי  מאכל, וכיון שיש בזה דרך בישול, אפילו בדברים שמבושלים כבר אסור, וכעין האיסור לחמם על האש הגלויה גם
מאכל יבש שמבושל כל צרכו.

הצמדת המדבקות בטיטולים שמניחים על הגוף, מותרת בשבת בין לקטנים ובין למבוגרים,
אולם בהסרתם מעל הגוף אסור להצמיד את המדבקות, הואיל והדבקה דינה כקשר, וכשם שקשר שעתיד
להישאר יותר משבוע נחשב קשר של קיימא ואסור לקשור בשבת, כך ההדבקה אסורה.

קטן עד גיל חמש שאינו מבין בשעות כלל, מותר לתת לו מאכלי חלב לאחר שלוש ארבע שעות
מאכילת מאכלי בשר. אבל קטן המבין בשעות, וכשאומרים לו להמתין שש שעות יש לו הבנה לראות
בשעון מתי יגיע הזמן, צריך להמתין עד חמש וחצי שעות לפחות, ובשעת הצורך אפשר להקל לאחר חמש שעות.

יש מחלוקת בהבנת דברי מרן בש"ע אם בימינו יש רשות הרבים, ולדעת הרמ"א אין בימינו רשות הרבים,
ולכן מקילים בכל הארץ לעשות עירוב בצורת הפתח, (ע"י חוטים על עמודים), שהופכים את כל העיר
לחצר משותפת לרבים, וע"י עירוב חצרות מתירים לטלטל, אולם לדעה שסוברת שיש לנו רשות הרבים,
(מפני שדי לנו ברוחב הכביש 16 טפחים: 8 מטר), צריך לעשות גדר ממש עם שערים שנפתחים ונסגרים,
ולא די בצורת הפתח, ולפי זה אסור לטלטל ולהסתמך על העירוב שעושים בכל ערי הארץ. ולפי כל האמור,
המיקל יש לו על מה שיסמוך, והמחמיר שלא לטלטל תבוא עליו ברכה.

אדם שהתפנה מנקביו לפני שיושב לאכול, יכול ליטול את ידיו פעם אחת כנטילה לסעודה, ותועיל לו גם לשירותים, הואיל ושופכים על הידיים יותר מרביעית בכל פעם, ואם רוצה להחמיר, ירחץ את ידיו מהברז (ללא כלי), ינגב ויברך אשר יצר, ויחזור ליטול לסעודה כדין,  ויברך ענט"י, וכשנוטל ידיו פעם אחת, יברך ענט"י וינגב, ואח"כ יברך אשר יצר, ואח"כ יברך המוציא.

הסדר הנכון הוא לעשות הבדלה תחילה ואח"כ ברכת הלבנה, ומכריזים לפני ההבדלה כדי שהקהל  יישארו.
ואם הציבור יצאו לברך קודם את ברכת הלבנה, יש חשש שלא יחזרו לשמוע את ההבדלה.
וטעם זה הוא העיקר, כי אין כאן עניין של תדיר ושאינו תדיר, שהרי לחלק גדול מהקהל שמבדילים בביתם,
ואינם יוצאים י"ח בהבדלה בביכהכ"נ, נמצא שברכת הלבנה קודמת.

קיימים שני מצבים של הפסקת חשמל, האחד בזמן קצר עד שעה וחצי, שהפסקת החשמל מתוקנת
באמצעות המחשב שבחברת חשמל. והשני לזמן ארוך מעל שעה וחצי, שהתקלה דורשת התערבות ותיקון ע"י אדם.

במצב הראשון מותר להנות מהחשמל, הן מהאור והן מהמאכלים שעל הפלאטה,
אבל במצב השני, כיון שהעובדים בחברת החשמל הם יהודים, אסור להנות ממלאכת ישראל בשבת,
לכן אסור להנות מהאור ולא מהפלאטה, דהיינו שלא יקרא לאור הנר-החשמל שהודלק באיסור.
והמאכלים שעל הפלאטה יש להסירם שלא ימשיכו להתחמם, אע"פ שכבר בושלו כל צרכם,
ומותר לאוכלם קרים ולא חמים, וכן הדין במים החמים, יניחם בטרמוס כי אסור להנות מהחשמל.

בתפילת שחרית ומנחה, אם חשב שלא התפלל והתחיל בתפילת העמידה, ובאמצע התפילה נזכר שכבר התפלל,
עליו להפסיק מיד בכל מקום שנזכר (ולא יסיים את הברכה). ולא תועיל כאן הכוונה לתפילת נדבה, כיון שאין נדבה לחצי תפילה.
ובתפילת ערבית שתחילת תקנתה הייתה רשות, אם התחיל בטעות פעם שנייה את תפילת העמידה, ישתוק רגע ויכוון לשם תפילת נדבה, ויסיים את כל תפילת העמידה. וכ"ז בדיעבד, אבל לכתחילה אין לאדם להתפלל נדבה כלל.

מים אחרונים חובה, זו הלכה שנפסקה בשו"ע (סימן קפא), אע"פ שבימינו אין מלח סדומית שמסמא את העיניים,
משום והתקדשתם והייתם קדושים. ודין זה שייך לגברים ולנשים. ואם ידיו יהיו מלוכלכות ירחץ את הלכלוך בכל  מקום שנמצא, ואם הן נקיות רוחץ את פרק האצבעות העליון בלבד. וכיון שמים אחרונים הם משום ניקיון. אין צורך בכלי ואפשר לרחוץ מהברז.

נטלה לסעודה שאוכל בה פת מעל 54 גרם, מחייבת נטילה בברכה. ואכילה מעל 27 גרם חייב
בנטילה ללא ברכת ענט"י. ובשני מקרים צריך נטילה בכלי עפ"י הדין, באכילת פת מעל 27 גרם,
ובדבר שטיבולו במשקה,דהיינו פירות וירקות רחוצים. (וכן הטובל ביסקוויט במשקה קר).
ומרן כתב שטוב לנהוג בנטילת ידיים שחריתככל דיני הנטילה לסעודה. דהיינו עם כלי  ובמים שלא נעשתה בהם מלאכה ולא נשתנו מראיהם. וכך המנהג הנפוץ להקפידבנט"י שחרית ליטול בכלי.
נטילת הידיים לאחר יציאה מהשירותים, או לאחר רחצה, תספורת וקציצת ציפורניים, די שתיעשה ברחיצה מהברז, ואם אפשר טוב שיעביר את ידיו שלש פעמים תחת הברז לסירוגין.

אמירת ברכי נפשי אינה מחויבת כלל, ואינה חלק מהתפילה. ובשונה מכל החגים, שבהם אומרים את מזמור החג בליל החג,יום ראש חודש הוא חול ולא נכון לומר פסוקי מקרא בלילה, לכן עדיף שלא לאומרו, וכך נוהג מרן אאמו"ר הראש"ל שליט"א.והאומרים אין למחות בידם, ויש בזה מנהגים שונים, שיש קהילות שנהגו לומר בשתי הלילות, ויש שנהגו לומר רק בלילה הראשון.

כל השמנים והפתילות הנזכרים במשנת במה מדליקין (מסכת שבת), שאין מדליקין בהם לשבת, מדליקין בהם לנר חנוכה, גם בהדלקת ערב שבת חנוכה. ושמן זית מצווה מן המובחר, הואיל והנס היה בשמן זית.
ומותר לכתחילה להדליק בשמן זית למאור, הואיל ואין בו חסרון מחמת מאיסות.

נוהגים לאכול סופגניות העשויות בשמן, הואיל ונס החנוכה היה בשמן וכך נהגו בקהילות הספרדים להכין לביבות וספינג' וכד' המטוגנים. והרמ"א כתב בסימן עת"ר שנהגו לאכול מאכלי חלב, זכר לנס יהודית שנעשה ע"י חלב. והמנהג ישראל תורה הוא ואין לזלזל במנהגים, אלא שאינם מחייבים לעשות כן בדוקא.

מותר לרוקן את בקבוק (גומי) המים החמים, בין אם רוצה למלאותו מחדש במים חמים יותר,
ובין אם רוצה להכניסו לארון. ואין בזה הכנה לחול, כפי שכל סידור חפצי הבית במקומם, נחשב לצורך השבת.

יש הגבלות רבות במים הראויים לנטילה, שלא ישתנה מראיהם, ושלא נעשתה בהם מלאכה, ועוד הגבלות שונות, ולכן לכתחילה צריך להקפיד ליטול ידיו במים מהברז, או מבקבוק מי שתייה.
ובדיעבד כשאין מים רגילים מותר ליטול ידיו במי פירות. והינו דווקא במי פירות ללא תערובת מים כלל, ולכן בקבוקי המיץ הנפוצים כיום אסור ליטול מהם את הידיים. ורק ביין שמהול במים מותר בדיעבד ליטול ידיו.

אשה הרה חייבת לצום, ואם הצום יגרום לזירוז הלידה, אדרבה כיון שצריכה ללדת עדיף שתצום ותלד.
אבל אשה הרה שלא הגיע עת הלידה, והצום עלול לגרום לצירים מוקדמים (עפ"י דעת הרופא המטפל),
יש להורות לה לשתות מים בכוסיות הקטנות (40 גר') בהפסק 5 דקות בין שתיה לשתיה.

יולדת בתוך שלשה ימים ללידה אסור לה לצום, אחרי שלשה ימים, עד שבעה ימים אם היא או הרופא
אומרים שצריכה לאכול, אסור לה לצום. אחרי שבעה ימים דינה ככל חולה שאין בו סכנה וחייבת לצום.

מותר להוציא מתוך המאכל חלק שאינו אהוב עליו, שעבורו נחשב  לפסולת, ולהניח בפני מי שאוכל חלק זה,
שעבורו זה נחשב לאוכל. בין אם זה בסלט שיש בו בצל ורוצה להסיר את הבצל,  שאינו אהוב עליו,
ולהניחו לחברו שאוהב את הבצל. ובין אם זה בדבר הדבוק בו, כגון עור או שומן שבבשר,
מותר להסירם ולהניחם בפני מי שאוכל אותם, ואין בזה חשש איסור בורר כלל.

כלי חרס וקרמיקה אינם חייבים בטבילה כלל, ואף לא לחומרה.

כיום לכל תפילין יש כיסוי (קופסה או כיס) ואם נפלו עם הכיסוי ייתן כסף לצדקה פדיון התענית אבל אם נפלו בלי שום כיסוי חייב להתענות, ואם קשה לו יפנה לחכם בשאלה.

סחיטת לימון שונה מכל סוגי הפירות, הואיל והמשקה היוצא מהלימון אינו משמש לשתיה, אלא רק לתבלין להטעים את המאכל והמשקה. לעומת כל הפירות ששותים את המשקה היוצא מהן, ולכן מותר לסחוט לימון לכלי ריק ולא רק על מאכל שייספג בתוכו. ואדרבה אם יסחט על מאכל עלולים החרצנים (הגרעינים) ליפול לתוך המאכל, והמסיר אותם עובר על איסור בורר, שמוציא את הפסולת מתוך האוכל. ואם סוחט על ראשי אצבעותיו כדי שהחרצנים לא יפלו לאוכל מותר, וכן אם מניח רשת סינטטית על הלימון למנוע את יציאת החרצנים מותר, הואיל והפסולת נשארת במקומה ואינה מתערבבת באוכל.

עליה לתורה אין לה כלל קשר לתפילה, ואם בירך ברכות השחר ובכללם את ברכות התורה, בעליה לתורה מברך ככל אדם. ואם לא הספיק לברך את ברכות התורה, לאחר העליה לתורה שוב לא יברך את ברכות התורה, ויצא ידי חובה בברכות שכעלה לתורה.

בכל ימות השנה אין מניעה לאכול ולשתות לפני עלות השחר, ואם מתכוון להשאר ער, עליו לברך תחילה ברכות השחר ואם מתכוון לחזור לישון יטול ידיו בלי ברכה, יאכל וישתה  ויברך ברכה אחרונה ויחזור לישון כל האמור אינו בימי צום, שאע"פ שהצום מתחיל מעלות השחר, הואיל והשינה נחשבת להיסח הדעת, אסור לאכול ולשתות גם לפני עלות השחר. הנעור משנתו לפני חצות לילה אינו מברך ברכות השחר, ורשאי לאכול ולשתות תמיד.

גזרו חכמים "גזירת הבלנים" שלא לרחוץ במים חמים בשבת,
גם אם הוחמו לפני השבת, גזירה היתה על כל הגוף, אבל פניו ידי ורגליו מותר.
נחלקו האחרונים האם מותר לרחוץ איבר ולנגבו ושוב איבר אחר,
עד שנמצא שרחץ את כל גופו. ולהלכה אין להתיר אלא מה שהתירו חכמים,
דהיינו פניו, ידיו ורגליו אבל את כל הגוף אסור גם אם ירחץ איבר איבר בפני עצמו.

חילול שבת הוא חמור מכל מצות התורה, שהמחלל שבת בפרהסיא דינו כגוי לכל דבריו,
אבל  כשחילל שבת בשוגג בודאי שאין דינו כגוי ואדרבה ושב ורפא לו, ובפרט כאשר החילול שבת נעשה בטעות
מפני חשש פיקוח נפש, בודאי  שרשאי  להמשיך וללמוד תורה, ויקבל עליו לעתיד להיות מתון, שלא להיחפז
בהחלטות מהירות מדי, ורק בפיקוח נפש או ספק פיקוח נפש נחלל את השבת כדי להציל נפש מישראל.

אם הלחם נוגע בדפנות הקדירות, אסור לאכול לכתחילה עם חלב, הואיל והלחם טרי ויש בו לחות
השואבת טעם מהקדירה, אבל אם הלחם מונח בריחוק מעט מהקדירות, מותר לאוכלו עם חלב.

הבדלה מותר לעשות על הכוס עד יום שלישי, אבל זה בתנאי שלא אכל ולא שתה כלום,
אולם אם שתה או אכל, אינו רשאי להבדיל ביום ראשון, ורק במוצאי שבת מותר להבדיל אע"פ
שאכל או שתה, אבל לאחר שזרחה השמש ביום ראשון, הפסיד את ההבדלה.

קוטל יתושים חשמלי שהופעל מערב שבת, בין אם לכל השבת ובין אם בשעון שבת, מותר ככל מכשירי
החשמל שבבית המופעלים מערב שבת. ומה שהחרקים נלכדים בו, איננו בגללנו אלא הם מעצמם מגיעים.

אסור לקרוא מקרא בלילה עפ"י דברי רבותינו המקובלים, וכך מנהג הספרדים, וכ"ש אסור לקרוא תרגום בלילה,
ואפילו בליל שישי שיש סדר לימוד בחוק לישראל 26 פסוקים, אין קוראים את התרגום אלא פסוקי התורה בלבד,
שונה הוא העניין בליל שבת, שאפשר להקל לקרוא גם תרגום, אם אין לו זמן אחר, שמפני קדושת והארת השבת,
לילה כיום יאיר.

כלי מתכת וזכוכית שהיו בבעלות הגוי חייבים טבילה, פלסטיק ופורצלן
אינם צריכים טבילה, וכלי "נעמן" הם פורצלן.

דין בורר קיים גם בדברים שאינם גידולי קרקע וגם בספרים ובבגדים, וכשמותר לברור אוכל מתוך פסולת,
ביד ולא בכלי, ועל מנת לאוכלו לאלתר, מותר גם בשאר הדברים. דהיינו, שיברור את הרצוי לו
כדי להשתמש בו מיד, ודין בורר שייך בדברים דומים שנבללים ונראים ביחד, אבל דברים בולטים
במראה וגודל לא שייך בהם דין בורר כלל.

אונן פטור מכל המצוות, לכן אינו יכול להתפלל אפילו אם ירצה להחמיר,
ולא מניח תפילין אחרי הקבורה אם הפטירה והקבורה באותו היום,
ואינו מברך על מאכל ומשקה לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, כולל ברכת המזון.

אבל בשבעת ימי האבל אסור לעשות מלאכה ולהסתחר ואם העביר את העסק לשותפו או לאחד מבני ביתו שאינו אבל, יעשה קניין להעברת העסק, מותר לו להמשיך את העסק כרגיל ללא נוכחותו. ואם לא העביר בקניין את העסק לאדם אחר, אסור לו לפתוח את העסק.